פסק-דין בתיק ב"ל 29156-09-12

בפני בית הדין ערעור המערער על החלטת וועדת עררים לעניין ניידות אשר קבעה ביום 30/7/12 כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו בא בגדר סעיף ד(3) שנקבע בהסכם  הניידות.

העובדות

1.      המערער יליד שנת 1991, סובל מתסמונת דאון .

2.      המערער סובל מאי יציבות של שתי הברכיים כאשר שתי  הפיקות נמצאות במצב קבוע של נקיעה וחזרה תוך כדי תנועה. דבר הגורם לנפילות ומסכן את המערער בעת הליכה ברחוב בכלל ובעת חציית כבישים בפרט.

3.      פגימה זו לא ניתנת לתיקון כירורגי בגלל מצבו היסודי ובגלל רפיון הרצועות שיש לו.

(מכתב ד " ר יצחקי מיום 26/10/11 נספח 1 לכתב הערעור).

4.      בתאריך 8.9.04, הכירה הוועדה המחוזית בליקוי ממנו סובל המערער על פי  סעיף ד(3) דו צדדי ופסקה למערער 75% לצמיתות .

5.      בתאריך 8.3.10 הופיע שוב בפני הוועדה המחוזית בירושלים גם הפעם קבעה הוועדה כי הליקוי בא בגדר פריט ליקוי ד(3)  אלא שהפעם מצאה להפחית מאחוזי הנכות בשל ההתאמה וקבעה רק 30% בגין כל רגל ובסה"כ קבעה 51%  .המערער פנה לוועדה לעררים ובעקבות הזהרתה משך את ערעורו.

6.      בתאריך 11.1.12  הופיע בפני הוועדה המחוזית. הוועדה  המחוזית מצאה כי הליקוי בא בגדר פריט ד(3)  קבעה 40% בגין כל רגל ובסה"כ64% . הפעם ערערו שני הצדדים על ההחלטה והוועדה ביטלה את הנכות כליל.

7.      בתאריך 15.3.12 הוגש הערר לועדה לעררים וזו קיבלה החלטתה ביום 30/7/12 . ההחלטה נשוא הערר שבפנינו.

טענות המערער

8.      המערער טען  כי בדין פסקו שלוש וועדות מחוזיות כי הליקוי בא בגדר סעיף ד(3)   למעשה אין מדובר כלל בהתאמה שהרי סעיף י' לרשימת סעיפי הליקוי קובע כדלקמן: :" י . מומים מלידה שממצאיהם הרפואיים מקבילים מבחינה אנטומית לאחד הליקויים המפורטים לעיל יחשבו לעניין זה כליקוי עצמו ".

הליקוי האמור בסעיף ד(3)   הינו נקע בברך בעוד הגורם לנקע ע"פ הסעיף הוא קרע ברצועות. אצל המערער קיים הליקוי- נקע הברך אולם כיוון שמדובר בליקוי מלידה אין מדובר בקרע אלא ברצועות רפויות.

9.      עוד טען כי היה על הוועדה לפעול כאמור בסעיף י' ולזכותו בגין פריט ליקוי זה ב- 50%  בגין כל רגל.

המערער יוסיף ויטען כי החלטתה של הוועדה מהווה טעות משפטית בהבנת סעיף י' לרשימת הליקויים.

10.  המערער ביקש להחזיר את  עניינו לוועדה תוך הנחייה כי הליקוי בא בגדר פריט ד(3)   כפי שפסקו הוועדות המחוזיות וכל שנותר לוועדה לקבוע הוא את אחוזי הנכות שייקבעו למערער.

11.  ערעור המערער לוועדה הוגש לאחר שבוועדה  מחוזית נקבע כי יש ליישם את סעיף ד(3)   אך להפחית מאחוזי הנכות ולקבוע 45 אחוז בגין כל רגל רק בגין ההתאמה. לטענתו אין מדובר בהתאמה הדורשת הפחתת אחוזים משום שמדובר בהתאמה שהיא נעשית על פי סעיף י' לסעיפי הליקוי הקובע כי אם מדובר בליקוי מלידה יש לבחור בסעיף המתאים ביותר. לדעתו הסעיף המתאים ביותר לליקוי הוא סעיף ד(3)   וכיון שמדובר בהתאמה שיסודה בגוף רשימת הליקויים אין מקום להפחית מאחוזי הנכות ויש  להעמיד את הנכות על 55 אחוז לכל רגל.

12.  הוועדה טעתה כשמצאה לקבוע כי לא ניתן בכלל לבצע כאן התאמה וכי בידה סמכות לבצע התאמה ושללה את הזכאות מכל וכל.

13.  לטענת המערער יש לשנות את הרכב הוועדה משום שנראה שמדובר בקבעון שאחז בוועדה כלפי התובע .